כיבוש כפר סבא הערבית, מאי 1948
20 לוחמים נפלו בקרב על כיבוש הכפר הערבי כפר סאבא, במאי 1948, מתוכם 7 שמקום קבורתם לא נודע. גדוד הקשישים העורפי 132 (בני 35 ומעלה), שהוזעק כדי לשמור על הכפר שנכבש ולשחרר את הכוחות הסדירים להמשך לחימה, שילם מחיר דמים כבד נוסף.
בליל 13 – 14 במאי 1948, יום לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נערך “מבצע מדינה” לכיבוש כפר סבא הערבית, על ידי כוחות מחטיבת אלכסנדרוני.
הכוחות פעלו במרחב כחלק מתוכנית ד’.
תוכנית ד’
תוכנית ד’ הייתה תוכנית שהוכנה על ידי ארגון ההגנה כבר במרץ 1948.
הרעיון מאחורי תוכנית זו היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית, ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי בשטח שהוכר כמדינה היהודית, על פי תוכנית החלוקה של האו”ם.
מטרות התוכנית כללו התארגנות מחדש של כוחות ארגון ההגנה במרחבים השונים ומעבר למבנה של חטיבות; ובהן גם חטיבת אלכסנדרוני, בפיקודו של (לימים אלוף) דן אבן, שקיבלה אחראיות כל מרחב השרון והשומרון.
ההתארגנות נועדה לאבטחת המרחב לקראת המצב שייווצר עם עזיבת הצבא הבריטי, על ידי השתלטות על אזורי הארץ, שיועדו להיכלל בשטח המדינה היהודית.על פי התוכנית, היה צורך ליצור רצף טריטוריאלי יהודי בגבול המזרחי המתוכנן של המדינה.
כיבוש הכפר
כוחות החטיבה צריכים היו להשתלט במרחבנו על שני הכפרים הערביים, היחידים שנותרו על תילם מערבית לקו הגבול המתוכנן, לאורכה של מסילת הברזל (היום המזרחית) מראש העין לחדרה.
היו אלה כפר סאבא (הערבית) ממזרח למושבה כפר סבא (באזור של שכונת יוספטל ובחלקה המזרחי של שכונת הדרים), והעיר טירה מצפון לקיבוץ רמת הכובש.
התוכנית חייבה השתלטות על הכפרים, הריסתם וגירוש תושביהם.
שתי חסימות
על הכפרים הגנו לצד תושבים מקומיים חמושים, עשרות לוחמים “צבא ההצלה הערבי” בפיקודו של קאוקג’י, ובהם גם מתנדבים מעיראק ומסוריה.
הכוח העיקרי לכיבוש הכפר היה של גדוד 33 בפיקודו של (לימים אל”ם והמח”ט השלישי של אלכסנדרוני) בן ציון ( בנץ) פרידן.
הכוח תוגבר בפלוגה מגדוד 32 שהיה בפיקודו של צבי גרמן (לימים אל”ם והמח”ט השני של אלכסנדרוני).
כדי למנוע הגעת תגבורות מקלקיליה ומכפרי הסביבה לכפר סאבא – הציבו כוחות חטיבת אלכסנדרוני התוקפים שתי חסימות:
האחת, חסימה דרומית בסמוך לקבר בנימין (נבי ימין) על הכביש לעבר קלקיליה וג’לג’וליה.
השנייה, חסימה צפונית בדרך מקלקיליה לכפר, בפאתיו הצפוניים של “פרדס האוצר” (מדרום לניר אליהו של היום ומצפון לבית הקברות “מנוחה נכונה”).
משוריין נפגע
בעוד שכיבוש הכפר על ידי הכוחות העיקריים, שהגיעו ממערב, בציר רחוב בן יהודה של היום, הסתיים תוך זמן קצר ועם שני פצועים קל, הרי שהחסימות נקלעו לקרבות קשים.
בחסימה הדרומית, בקרבת קבר בנימין (נבי ימין), נפגעו רבים בלחימה מול כוח תגבורת של “צבא ההצלה” של קאוקג’י, שכלל גם שריוניות נושאות תותחים. נראה ששריוניות אלו של כוחות האוייב נפלו שלל קודם לכן, בנפול שיירת נבי דניאל, בדרכה מגוש עציון לירושלים.
אל האזור הוחש כתגבורת לכוחותינו גם “המשוריין הכפר סבאי”. גם הוא נפגע.
בחסימה הצפונית, נלכדו הלוחמים בפיקודו של הלל ריינר (שהיה בעברו שומר הראש של דוד בן גוריון), בין כוח שהגיע מקלקיליה לבין כוחות שנסוגו מזרחה מכפר סבא הערבית.
לוחמי החסימה ניסו להיחלץ עם פצועיהם, בחלקם לקלמניה וברובם לכיוון מבני “משק האוצר”. רק בודדים הצליחו בכך.
29 חללים
במהלך אותו יום נפלו בקרב על כפר סאבא 20 מהלוחמים, ובהם 7 שמקום קבורתם לא נודע עד היום.
בימים שלאחר כיבוש הכפר נפלו בגזרה זו 9 חיילי חטיבת אלכסנדרוני נוספים.
רובם של היו מקרב לוחמי גדוד חיל המשמר (חיל הקשישים – בני 35 ומעלה) העורפי 132, שהיה ערוך במרחב כפר סבא תחת פיקודו של מי שהיה בעברו מפקד הנוטרים בכפר סבא, גד מנדלסון.
כוחות חיל הקשישים (חק”ש) הוחשו להחזקת הכפר הכבוש, כפר סאבא, כדי לאפשר לגדודים הסדירים לצאת למשימות נוספות.
הטור נכתב על-ידי ד"ר דני אשר
התמונה צולמה על-ידי הצלם דניאל קפלן
